<h1>ראבי"ה סימן תק"נ</h1>
<h2>דף ב.</h2>
בשאילתות בפרשת ויקהל בענין בין כפרים בין עירות ובין כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון כולם מתענים בשלשה עשר באדר דאמר רב שמואל בר רב יצחק שלשה עשר זמן קהילה לכל היא שנאמר [אסתר ט'] נקהלו היהודים בעריהם מאי קהלה יום תענית יום הכניסה שמתכנסים בו ישראל ויושבים בתענית ומבקשים רחמים, ועוד כתב יותר בשאלתות. [ויש לשאל] והיאך מתענין בשלשה עשר באדר, והא קיימא לן בפרק קמא דראש השנה [י"ט ע"ב] אף על גב דבטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלי, וכיון דאינהו לא בטלי ימים שלפניהם לא בטלי, כדתניא במגילה ומייתי לה בפרק קמא דראש השנה [י"ט ע"א] בין לפניהם ובין לאחריהם [אסור]. ואני יואל הלוי אומר דאיכא ראיה מדגרסינן בפרק שני דמסכת תענית הל[כה] כל הכתוב במגילת תענית בגמרא [י"ח ע"א] ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין וכו', ומשמע התם דבשלשה עשר באדר יום נקנור הוא ובתריסר יום טוריינוס הוא [כי הא דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר אמרו ליה רבנן יום טוריינוס הוא], פירוש וקיימא לן לא בטלה מגילת תענית, הכי סבירא להו, אמרו להו יום טוריינוס בטולי בטלוהו הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה, ומקשה לרב נחמן תיפוק ליה כיון שלא בטלה מגילת תענית הוה ליה יום שלפני נקנור, ואמר רב אשי השתא הוא גופיה בטלוה משום יום נקנור ניקום ונגזור, פירוש קדושה שהיה לו מעצמו עקרו (ו)קדושה הבאה לו ממקום אחר לא כל שכן, והשתא נמי דקיימא לן דבטלה מגילת תענית דעלמא [אמרינן] דאם יום נקנור בטל שהוא קדושה עצמה [קדושה] הבאה לו ממקום אחר ניקום ונגזור. ורבינו שב"ט כתב בחנוכה דפרסומי ניסא ופורים שנכתב בכתובים הוה ליה כראש חדש דאורייתא ולא בעי חיזוק לאסור שלפניו. וקצת יש ראיה מהירושלמי [תענית פ"ב הי"ג] דגרסינן רבי יעקב ברחא מפקד לספריא (אמאי) אי אתי משאלינכון אתין אמרין ליה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחנוכה ופורים וכו', משמע דמדמי להו להדדי. אבי מורי.
